בקרב חולים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס (metastatic castration-resistant prostate cancer), אשר טופלו עם מעכבי קולטנים לאנדרוגנים מהדור השני, דוצטקסל נותר הטיפול הסטנדרטי.
עוד בעניין דומה
במחקר פאזה 3, אקראי, כפול-סמיות ומבוקר-אינבו, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Clinical Oncology, חוקרים ביקשו להעריך את היעילות והבטיחות של שילוב פמברוליזומאב (pembrolizumab) או אינבו עם דוצטקסל, בקרב חולים שטופלו בעבר.
המחקר כלל מבוגרים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס, שהתקדמו לאחר טיפול מדכא אנדרוגנים ולפחות טיפול אחד עם מעכבי קולטנים לאנדרוגנים מהדור השני. החולים חולקו באקראי ביחס של 1:1 לקבלת פמברוליזומאב או אינבו, בשילוב עם דוצטקסל ופרדניזון. נקודות הסיום הראשיות היו הישרדות ללא התקדמות מחלה בהדמיה, שנקבעה על ידי סקירה מרכזית עצמאית וסמויה לפי הקריטריונים של PCWG3-modified RECIST 1.1י(Prostate Cancer Working Group 3-modified Response Evaluation Criteria in Solid Tumors version 1.1) וכן הישרדות כוללת. תופעות לוואי והיבטי בטיחות נבדקו כנקודת סיום משנית.
בין 30 במאי 2019 ל-17 ביוני 2021, 515 משתתפים הוקצו באופן אקראי לקבוצת הפמברוליזומאב עם דוצטקסל ו-515 לקבוצת האינבו עם דוצטקסל. זמן המעקב החציוני ממועד ההקצאה האקראית ועד לחיתוך הנתונים באנליזה הסופית (20 ביוני 2022) היה 22.7 חודשים (טווח: 12.1-36.7 חודשים).
תוצאות המחקר הדגימו כי באנליזת הביניים הראשונה (חיתוך נתונים: 27 בספטמבר 2021), ההישרדות החציונית ללא התקדמות מחלה בהדמיה היתה 8.6 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 8.3-10.2) בקבוצת הפמברוליזומאב, לעומת 8.3 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 8.2-8.5) בקבוצת האינבו (יחס סיכונים 0.85 [רווח בר-סמך 95%: 0.71-1.01]; P = 0.03).
באנליזה הסופית, ההישרדות הכוללת החציונית היתה 19.6 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 18.2-20.9) בקבוצת הפמברוליזומאב לעומת 19.0 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 17.9-20.9) בקבוצת האינבו (יחס סיכונים 0.92 [רווח בר-סמך 95%: 0.78-1.09]; P = 0.17).
תופעות לוואי הקשורות לטיפול בדרגה 3 ומעלה דווחו בקרב 43.2% מהמשתתפים שקיבלו פמברוליזומאב עם דוצטקסל, לעומת 36.6% בקבוצת באינבו עם דוצטקסל. בנוסף, שני משתתפים בקבוצת הפמברוליזומאב ושבעה בקבוצת האינבו מתו כתוצאה מתופעות לוואי הקשורות לטיפול. פנאומוניטיס היתה תופעת הלוואי החיסונית השכיחה ביותר, עם 7.0% מהחולים בקבוצת הפמברוליזומאב ו-3.1% בקבוצת האינבו.
החוקרים מסכמים כי הוספת פמברוליזומאב לדוצטקסל לא הביאה לשיפור מובהק בתוצאי הטיפול בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס שטופלו בעבר. לפיכך, הטיפול הסטנדרטי הנוכחי נותר ללא שינוי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות