במחקר פרוספקטיבי שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Pain, החוקרים ביקשו לזהות גורמי סיכון ביו-פסיכוסוציאליים התורמים להופעת כאב כרוני, נכות והפרעות כאב בחולים צעירים לאחר פציעות בגפיים התחתונות.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו גורמים הכוללים גיל, מין, מצב גיל ההתבגרות, חרדה, דיכאון, פחד מכאב, דאגה מכאב אירועי חיים שליליים ושינה בילדים. כמו כן, החוקרים העריכו גורמי סיכון בהורים, כולל חרדת הורים, דיכאון, קטסטרופיזציה של כאב והתנהגויות הגנה.
החוקרים איתרו 118 ילדים שסבלו מפציעות בגפיים התחתונות. הערכות נעשו מיד לאחר הפציעה ושוב שלושה חודשים לאחר מכן. מתוך ילדים אלה, 17 (14%) דיווחו שחוו כאב כרוני שלושה חודשים לאחר הפציעה.
מתוצאות המחקר עולים הבדלים מובהקים בין ילדים שפיתחו כאב כרוני לבין אלה שלא. אלו עם כאב כרוני דיווחו על רמות גבוהות יותר של עוצמת כאב, נכות, הפרעות כאב, דיכאון, פחד מכאב וחשיבה קטסטרופלית על כאב.
ניתוחי רגרסיה לינארית לוגיסטית והיררכית גילו שדיכאון ופחד מכאב בילד בזמן הפציעה היו מנבאים להופעת כאב כרוני לאחר שלושה חודשים. הגנה מצד ההורים חזתה הפרעות לכאב בילדים לאחר שלושה חודשים. שילוב של דיכאון בילדים, שינה לקויה, חרדת הורים וקטסטרופיזציה של כאב חזו נכות.
החוקרים סיכמו כי בעוד שרוב הילדים מחלימים לאחר פציעה בגפיים התחתונות, מיעוטם מפתחים כאב כרוני המושפע מגורמים פסיכוסוציאליים חשובים, אשר ניתן לטפל בהם כדי למנוע הופעת כאבים כרוניים עמידים לטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות