מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין תסמיני גיל המעבר לבין ירידה קוגניטיבית בנשים לאחר גיל המעבר. מחקר זה מהווה תת-ניתוח של מחקר חתך תצפיתי בו השתתפו נשים לאחר גיל המעבר שפנו לייעוץ גניקולוגי באחת מתשע מדינות באמריקה הלטינית.
עוד בעניין דומה
הנבדקות נתבקשו למלא שאלון כללי ושאלון נוסף בשם MRSי(Menopause Rating Scale) למדידת תסמיני גיל המעבר וכן שאלון מונטריאול להערכה קוגנטיבית (Montreal Cognitive Assessment - MCA). נשים עם ציון של פחות מ-21 בשאלון MCA הוגדרו כסובלות מירידה קוגניטיבית קלה (Mild Cognitive Impairment - MCI).
במחקר נכללו 1,287 נשים לאחר גיל המעבר אשר גילן הממוצע עמד על 55.5 שנים ולהן BMI ממוצע של 26.3 ק"ג/מ2. לנבדקות היה רקע של 13.8 שנות לימוד ו-2.3±1.8 ילדים, בממוצע, כאשר 78% מהן דיווחו על היותן במערכת יחסים. בנוסף, 36.7% מהנשים טופלו בשלב כלשהו עם טיפול הורמונלי עבור תסמיני גיל המעבר. בנוסף, 50.3% מהנשים קיימו אורח חיים יושבני ו-70.5% מעולם לא עישנו.
תוצאות המחקר הדגימו כי 15.3% מהנשים שהדגימו MCI דיווחו על תסמיני גיל מעבר עצימים יותר בהשוואה לאלו ללא MCI (ציון MRS כולל של 15.24±12.58 לעומת 10.53±8.84, בהתאמה; p<0.001). רגרסיה לוגיסטית הדגימה מתאם משמעותי בין תסמיני גיל המעבר קשים (MRS כולל של 14 נקודות ומעלה) לבין MCI (יחס סיכויים של 1.74, רווח בר-סמך של 95%, 1.25-2.42).
לחלופין, ערכי BMI נמוכים יותר (יחס סיכויים של 0.96, רווח בר-סמך של 95%, 0.95-0.98), פעילות מינית (יחס סיכויים של 0.7, רווח בר-סמך של 95%, 0.51-0.96), פעילות גופנית (יחס סיכויים של 0.55, רווח בר-סמך של 95%, 0.39-0.76), שימוש בטיפול הורמונלי עבור תסמיני גיל המעבר (יחס סיכויים של 0.36, רווח בר-סמך של 95%, 0.24-0.55) ומספר שנות השכלה (יחס סיכויים של 0.31, רווח בר-סמך של 95%, 0.21-0.46) נמצאו קשורים לסיכויים נמוכים יותר ל-MCI.
מסקנת החוקרים היתה כי תסמינים חמורים של גיל המעבר בנשים לאחר גיל המעבר נמצאים במתאם עם ירידה קוגניטיבית. ממצאים אלה מדגישים את הקשר המורכב בין פעילות הורמונלית, אורחות חיים ומאפיינים סוציודמוגרפיים לבין בריאות קוגניטיבית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות